בעולם הרוחני, הנשמה נמצאת במצב של "זיווג" עם האור.
זהו חיבור בין שני חלקי הבריאה, החלק הנשי והחלק הגברי,
והוא גורם לתחושת התענוג העוצמתי ביותר במציאות - מילוי הנשמה באור .
הענף הגשמי של הזיווג הרוחני, כלומר ההעתקה שלו בעולם החומר היא הזיווג הגשמי.
זו גם הסיבה לכך שמין נחשב לשורש כל הרצונות בעולמנו, והוא מעסיק כל כך את האדם.
התענוג ממין בעולם שלנו ממחיש היטב את ההבדל בין תענוג גשמי לתענוג רוחני.
אדם חושב על מין כל כך הרבה, מדמיין את ההנאה העצומה שמחכה לו,
אך בהגיעו לנקודת השיא, לרגע הפורקן, התענוג מתמוסס, וכמעט מייד נעלם. ושוב, מתחילה הריצה אל עבר העונג הבא…
מדוע כך קורה? כי ה"אור" מכבה את ה"כלי", כלומר תענוג שממלא את הרצון בצורה ישירה מנטרל את תחושת התענוג.
ומה עכשיו? ריקנות כפולה, ולכן נאמר "אין אדם נפטר מן העולם וחצי תאוותו בידו".
תענוג רוחני עובד אחרת. להיות ברוחניות פירושו להיות בעל "מסך", בעל יכולת לקבל אור לתוך הכלי מתוך שאיפה לגרום תענוג לנותן האור, לטבע.
לשם כך יש לרכוש את תכונת הטבע, תכונת האהבה והנתינה (מסך). מה יוצא מזה? זיווג רוחני, זיווג בלתי פוסק, שהולך ומתעצם ומספק לאדם את הרגשת החיים הנצחיים.
באופן בלתי מודע, מבפנים, מתוך הנשמה, כולנו שואפים למעשה רק לזיווג הזה, כי לשמו נוצרנו.
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
